שאלתי הרבה פעמים מורות או גננות שיצאו עם הקבוצה ליום יער ראשון, באיזה דבר משמעותי הבחינו בשינוי בהתנהגות הילדים. התשובה הרבה פעמים היא: בעיות ההתנהגות נעלמו.
הילד שלא מפסיק לזוז על הכיסא, זה שמתקוטט, זה ש"מפריע", פתאום מוצא את מקומו. אף אחד לא הרגיע אותו. הסביבה עשתה את זה.
כתבתי בנפרד על מה זה חינוך יער ולמה זה עובד.
כאן נשאל את השאלה המתבקשת: למה דווקא ביער? מה יש במקום הזה, מבחינת הגוף והמוח של הילד, שהופך אותו לקרקע כל כך פורייה ללמידה. התשובה בנויה מכמה שכבות, וכולן פועלות יחד.
דף חלק: יציאה מן ההרגל
יש ילדים שכל בוקר נכנסים לכיתה ופוגשים שם שוב את אותם דברים מוכרים. אותם קירות, אותו מקום, ואיתם כל הזיכרונות של הפעמים שזה לא היה טוב. ילד שצבר חוויות של כישלון או דחייה פוגש אותן מחדש בכל פעם שהוא נכנס לכיתה, עוד לפני שהתחיל היום. מבנה הכיתה מדליק את הזיכרון אוטומטית.
ביער אין את זה. אין קיר שזוכר את הכישלון של אתמול. הילד מגיע למקום נקי, בלי היסטוריה, ויכול פשוט להתחיל מחדש.
גוף שמקבל מה שהוא צריך
זו אולי הסיבה העמוקה ביותר להיעלמות בעיות ההתנהגות. בכיתה הגוף נדרש לשבת בשקט, בין אם הוא בנוי לזה ברגע הזה ובין אם לא.
ביער, מי שצריך לרוץ רץ, ומי שצריך שקט מוצא לעצמו פינה. וכשהמתח מקבל מענה מיד, הוא לא מצטבר עד הפיצוץ.
רוב מה שאנחנו קוראים לו "בעיית משמעת" הוא פשוט גוף שלא קיבל את מה שהיה צריך.
ויש לזה גם הסבר במוח. שהייה בטבע מעלה את רמת הסרוטונין, שמשפר את מצב הרוח, ומוריד את החרדה.
המוח משחרר יותר דופמין, שאחראי על מוטיבציה וקשב. ילד רגוע יותר, סקרן יותר וער יותר הוא פשוט ילד שפנוי ללמוד.
הגוף לומד דרך החושים
אנחנו רגילים לחשוב שאוצר המילים קובע כמה רחוק ילד יכול לחשוב. אבל לגוף יש אוצר מילים משלו. ביער הילד נוגע בלי הפסקה: אדמה, בוץ, קליפת עץ, אבן קרה, רוח על העור. כל מגע כזה הוא עוד פיסת מידע על איך העולם באמת עובד.
וככל שאוצר המילים הזה עשיר יותר, כך הדמיון של הילד עשיר יותר. הניסיון התחושתי הוא אוצר המילים של הגוף.
הטבע הוא גם חומר הלימוד
והדבר האחרון, אולי החשוב מכולם: היער אינו רק מקום נעים ללמוד בו, הוא נושא הלימוד עצמו.
כאן צומחות שאלות אמיתיות על חיים ועל מוות, על מי אוכל את מי, על איך הגשם משנה הכל, לא כפרק בספר אלא כדבר שקורה מול העיניים.
ילד שלומד ככה לא שוכח אחרי המבחן. הוא לא למד עובדות בהקשר רחב לעולם, הוא פגש אותה. ומה שפוגשים, נשאר.
הכל פועל יחד
ההתחלה הנקייה, הגוף שמקבל מה שהוא צריך, החושים, והתוכן, כל אלה פועלים ביחד ויוצרים משהו שאי אפשר לייצר בין ארבעה קירות: ילד שנמצא במצב הגופני והרגשי הנכון כדי ללמוד, בתוך עולם שמלא בדברים שכדאי ללמוד.
ולכן, כשמורה שואלת אותי "לאן נעלמו בעיות ההתנהגות?", התשובה שלי פשוטה. הן לא נעלמו. פשוט הפסקנו ליצור אותן.
רוצים להכיר את חינוך היער מקרוב?
אני שימי רף, ואני עומד מאחורי "שורשים של צמיחה". אני מלווה בתי ספר והורים ביישום חינוך יער, מעביר הרצאות וסדנאות, ומדריך מחנכים בקורס מחנכי יער. בימים אלה אני גם כותב ספר שמרכז את כל מה שלמדתי בשטח.
אם זה מדבר אליכם, אתם מוזמנים לעקוב, וגם לכתוב לי ישירות:
וואטסאפ 052-4497226
מייל ref.shimi@gmail.com