ביער רגיל לגמרי, מעבר הר הזה.
ביום רגיל לגמרי, שבו השמש זרחה כמו בכל יום רגיל אחר.
התעורר הקיפוד בבוקר, וראה נקודות אור קטנות מרצדות מסביבו.
הוא הלך והתפעל מנקודות האור שקופצות על העלים והאדמה, ופתאום נבהל לרגע כשקלט בזווית העין רעמה של אריה.
הוא מיד נרגע כשהבין שזו ארנבת. ושאל את עצמו, "למה יש לה רעמה של אריה?"
בעודו נועץ מבט בארנבת, הוא ראה שגם הארנבת מסתכלת עליו במבט מוזר. הארנבת לחשה, בקול הרגיל שלה, "מה קרה לקוצים שלך? למה הם זוהרים?"
"הקוצים שלי? למה הם זוהרים כל כך?" הקיפוד הסתכל ומיד הבין למה יש אורות מרצדים מסביב. אבל הוא לא ידע למה הקוצים שלו זוהרים כל כך.
"ולמה יש לך רעמה של אריה?" הוא שאל הקיפוד את הארנבת.
גם הארנבת לא ידעה.
בואי נלך אל הפיל. אולי הוא ידע.
הפיל עמד כרגיל שקט ורציני בקרחת היער. הארנבת והקיפוד התאמצו לעצור את הצחוק שלהם, כשראו את הפיל צבוע כולו בסגול עם נקודות ורודות. הם ממש התאמצו לא לחשוב על זה ולא לצחוק, כי זה לא נעים, וניגשו אליו.
"הגיע היום הזה שבו הדברים נראים אחרת" אמר להם הפיל
פתאום חלף צל גדול על קרחת היער. עדיין היה בוקר, בשמיים לא היה ענן וגם עיט גדול לא חלף. מאיפה הצל? ליתר ביטחון, השתרר שקט וכולם הקשיבו.
הלך והתקדם לכיוונם רחש של ארבע רגליים דורכות בעדינות על העלים, עד שעמד מולם זאב, ומסביבו צל לכל הכיוונים.
בדרך כלל במצב הזה הארנבת היתה בורחת, אבל במקום זה היא פתחה את הפה ויצאה לה שאגה.
הזאב נעצר
הקיפוד בדרך כלל היה מתכדר, אבל במקום זה הוא חייך ביטחון וכולו זורח מאור.
הצל של הזאב הצטמצם, ונהיה רק מאחוריו.
פילים לא פוחדים מזאבים. הפיל חייך, הסתכל לזאב בעיניים ואמר. "שלום זאב, מה שונה אלך היום?"
"בוקר איום ונורא" אמר הזאב. "שום דבר לא מצליח לי מהבוקר"
אחרי השאגה, הארנבת עמדה על שתי הרגליים האחוריות שלה ובפעם הראשונה בחייה, הארנבת שמה לב שהיא לא בורחת. זה ישמע לכם מוזר, אבל זו האמת. אף על פי שהזאב יכול לטרוף אותה, היא חשבה "מה היה קורה אם הייתה לי הליכה רגועה ובטוחה של זאב?".
הקיפוד היה עסוק בתחושה החדשה של הפצת אור רך ונעים, שם לב פתאום שהוא עומד עם הבטן הרכה שלו מול הזאב. "הזאב יכול לטרוף אותי" חלפה המחשבה בראשו. אבל הוא נשאר לעמוד.
חש את גלי הפחד רוטטים לו מהבטן אל כל הגוף ורוצים לכדרר אותו. ובפעם הראשונה, היה לו את האומץ לעמוד זקוף כמו זאב, לחוש את הפחד ולא לברוח.
הזאב רצה לברוח, הזאב רצה להתכדרר. אבל לא העז.
במקום זה הוא עמד זקוף, נשם עמוק. חייך: "פיל, מאיפה השגת את הצבע המצחיק הזה?"